יופי שבאת. אולי את רוצה לשתות, לאכול, לעשן משהו?

המארח של אליס (או אולי האורח שלה) היה עכביש נחמד ואדיב מאוד. הוא הסכים עם כל מילה שנאמרה ע"י אליס, לא גילה התנגדות לכל בקשה שהעלתה, והיה נכון למלא כל משאלה ולעטוף את אליס בתמיכה רכה ומלטפת.

אליס, שהורגלה במאבקים ובמלחמות, שמחה במנוחה ובשלווה שהוצעה לה. היא הניחה לעכביש לטוות את הסיפור שלו מסביבה. עטופה, מוגנת ומרופדת, הרגישה אליס שהגיע הזמן לישון ברגיעה מוחלטת. אך תחושת הרגיעה והנוחה לא נמשכה זמן רב. בעודה ישנה מצאה אליס את עצמה מנסה להיחלץ מרשת הקורים העדינה שעטפה אותה. אליס ניסתה להכות, לשבור, לנתץ, להלחם, להאבק… אך לשווא שוב ושוב ניסתה אליס להכות בכח, להתנגד, להתגבר על התנגדות לשבור את הגרעין הקשה… שוב ושוב פגשה הנחישות של אליס ריק, ואקום, לא-כלום. שוב ושוב מצאה אליס שאין לה קונטרה, אין לה את מי לשבור. שהאויב המתוחכם שלה אינו אלא רשת קורים עדינה. שהיא לא פוגשת כוח שמתנגד לכוחה.

"אין קונטרה" אמרה אליס בקול, וידעה שתנצח.

בעצם, אליס ידעה, שהיא כבר ניצחה.

היא הרגישה מוכנה להמשך הדרך.