אני שולח לכם היום את סיפור ההבראה שלי מסרטן, בשתי שפות: אנגלית, ואחריה עברית
תודה על הקריאה, ועל תשומת הלב. אבנר שילה
הזמנה לחברים שלי, להשתתף בסדנת דמיון מודרך ב zoom עם אבנר שילה.

בשבועות האחרונים, בעקבות פרסום סיפור ההבראה שלי מסרטן בקבוצות ובפורומים שונים, , קיבלתי בקשות רבות מאנשים שמבקשים ללמוד דמיון מודרך בהנחייתי
ובכן, אני שמח להודיע על פתיחת ההרשמה לסדרה חדשה של מפגשי דמיון מודרך בהנחייתי, בקבוצות קטנות.
אבנר שילה, מורה לדמיון מודרך, מטפל ומנחה בעל וותק של 23 שנים.
סדרה ראשונה "גוף ואנרגיה" מיועדת לריפוי הגוף בעזרת איזון האנרגיה הזורמת בו, ותיעול האנרגיה הזאת לבריאות שלמה
המפגשים יתקיימו בזום בימי שלישי בשעות 18.00 עד 19.30, בסדרות של שישה מפגשים, לפי הנושאים והתאריכים המפורטים כאן
מפגשראשון1: 14 בספטמבר 21, נהר האור להרפיה ולריפוי כללי

מפגש שני: 5 באוקטובר 21, כוכב אור. נקודת האור נעה במעגל, להגברת האמונה ולשחרור פחדים וחרדות

מפגש שלישי: 12 באוקטובר 21, צ'קרות – מרכזי אנרגיה מאירים בגוף, מקומות, תפקידים וצבעים.

מפגש רביעי: 19 באוקטובר 21, אכילה לפי תפקידי הצ'קרות

מפגש חמישי: 26 באוקטובר 21, מיניות בהתאמה לצ'קרות

מפגש שישי: 2 בנובמבר 21, נהר האור וריפוי מחלות גופניות

עלות ההשתתפות בכל ששת המפגשים בסדרה: 400 ש"ח.
להרשמה פנו אלי בטלפון 0545868893, או במייל shiloavner@gmail.com אפשרות תשלום: bit, Paybox, העברה בנקאית.
בכל מפגש: מבוא קצר, התנסות בדמיון מודרך בהנחיית אבנר, זמן לשאלות, אפשרות לשיתוף החוויה (לא חובה)
הקלטת הדמיונות המודרכים תשלח למשתתפים, ללא תשלום נוסף.


On My Own: Healing Myself from Cancer,
a Gratifying and Special Privilege.
Avner Shilo, ISRAEL, March 2021

I was fourteen years old when it was first discovered that I was sick with cancer. It began with a routine visit to the old family doctor. The doctor, who was, at that time, a head shorter than me, looked up to my neck, touched a bulge that I was not aware of, and asked, "What is this?" I replied that I did not know, and in response she had me take annoying and endless medical tests at Hadassah Hospital, the largest hospital in Jerusalem.
Two weeks later, I was operated on, in the same hospital, in order to remove my thyroid gland with the tumor. It turned out to be cancerous, both pupillary and follicular carcinoma, metastases were also found, in my lungs and skull, and therefore, chemotherapy treatments (using radioactive Iodine 131) were given to me, in order to destroy cancer cells and the metastases.
The chemotherapy treatments succeeded, but in the few years that followed, cancer reappeared three times, each time I received more chemotherapy, which helped greatly……. until the next time.
Each treatment was accompanied by a terrible feeling of nausea, vomiting, weakness, two-week hospitalization in an in-patient isolation room, and a temporary loss of the desire to live.
After the return of my cancer for the fourth time, and the treatment I again received at the age of twenty, there was a long pause, a ten-year break.
During that ten-year period, I got married, my three older children were born, I went to university and I graduated. I worked as a nature-based tour guide for children and families, and I established an educational project that was very important to me.
During these years I believed that the cancer in my life belonged only to the past.

In 1990, at the age of 30, during a routine medical review, it was discovered that the cancer was back again. It came back in the same places in my body: in my neck, lungs and head. In response, my Oncologist immediately set an appointment for another chemotherapy treatment.
But this time, I did not agree to accept chemotherapy immediately. I asked for a postponement, that would give me time to try and deal with the cancer in alternative ways, which I began hearing about.
My request to postpone treatment was denied by my doctor, but I decided to take on the responsibility for myself. I rejected chemotherapy treatment despite the negative response of my doctor.
For three months I began practicing alternative treatments and working with self-healing techniques, such as relaxation and guided imagery. I did them three times a day during the first year, and once a day ever since.

I read many books on the relationship between body and mind. Also about integrated ways to deal with cancer, such as "Getting Well Again" by O. Carl Simonton M.D. and "Love, Medicine & Miracles" by Bernie S. Sigel M.D. I read Hebrew translations.

Guided imagery always starts with breathing, and then, relaxing my whole body. I chose the image of "river of light" as the main image to guide my relaxation. I would imagine a river of light flowing around my body. It would flow on my right side, on my left, in front of me, behind me, above me, and under me. The "river of light" is a calm and pleasant energy river. It allows me to breath, to move, to live. Next, the river of light would get inside my body, through my head, bringing with it relaxation, quiet, and peace, life- energy, and health. Then I continued to imagine the river of light flow slowly to all the parts, and to all the organs in my body, bringing each of those parts relaxations, quiet, and peace, life- energy, and health. I said those words each time in my heart, and I believed this was true.
After that, I imagined visually, my tumors and my cancer cells in my body. I told myself that these cancer cells are weak and confused cells, that were created in my body as a result of a mistake. They do not mean to harm me. Then I imagined my Internal healing powers, which I believe are wise, strong, and efficient; effective, and healing. I imagined my healing powers going or moving around in my body, tracking down and identifying the cancer cells. Then, they would start weakening and dismantle and destroy them. The fractures and remains of the cancer cells are directed through the bloodstream to the kidneys and from there they are found out of the body. After that, I imagined different natural ways, like sweat, or excrement, feces, to move the fractures and remains of the cancer cells and direct them out of the body.
After that, I imagined myself when I am healed, feeling well, doing things I enjoy doing, and feels healthy, satisfied, and feels good.

I did that guided imaginary exercise three times a day (like the three daily prayers of religious Jews) for all those months.

After three months I did medical test again, the same test as the previous one. I received an answer from the doctor that there had been no change in the tumors and metastases.
I felt desperation and disappointment. The doctor set a new date for chemotherapy treatment for me.
In a flash of intuitive wisdom that I had never felt or acted on before, I asked the doctor to give me a copy of the new medical results. At home, a few hours later, my wife Sara, sharp-eyed, looked deeply at the photographs of the results, and pointed out that the tumors looked smaller and significantly weaker.

So again, I refused to accept the chemotherapy right away. Skeptical, but
encouraged, and believing in the work I was doing, I continued, searching for the "Source of Health".

"Emotion Flow" as a Key to Healing Cancer.
As I understood that emotions are an important key to my health, I started looking for the right way to deal with my emotions, in order to enable my body to live a healthier life, and to heal myself from cancer. I read a lot of research about the kinds of people who tend to have cancer, as well as mental or emotional factors that may cause it. Two of the books I read at that period were "The seventh sense and the reality beyond" by Rafi Rosen, an Israeli healer and teacher; and "CANCER AS A TURNING POINT" by Lawrence LeShhan Ph. D. American psychologist. It turned out that people with cancer, in general, have trouble expressing emotions freely, especially unpleasant feelings like anger, sadness and frustration. These people are more likely to get cancer. I felt like they wrote about me!
I remembered the event in my distant past. An event in which I decided to stop crying out of sorrow or frustration. It happened on my 11th birthday. In the beginning of that day, I felt verry happy, because my parents bought me the present I asked: a brand-new ball to play football with my friends. In that football game, this new ball met a moving bus and exploded. I saw it, and I cried out loudly, with tears, a lot of crying. In that moment I decided to stop crying "like a baby, or like a little girl". I stopped crying after one month, and I was not was able to cry loudly, or even cry quietly, for decades since that event. I was not able to cry at all. I have caused myself an emotional blockage, which can be unhealthy, or even dangerous…
So, I am coming back to 1990, to the books I read, and to my understanding of emotions and health.
I understood that those unpleasant emotions are necessary, and therefore, I refer to them as positive emotions.
I decided to begin a program to change these aspects of my personality into a non- cancer-patient personality, no matter how long this will take. To teach myself this pattern was not an easy mission! Not at all.
In order to change my emotional expression patterns, I again used guided imagery. I would start by relaxing all the muscles of my body. Then I would imagine one of the beautiful views I saw on my walks in nature. Mostly, I chose views from the Negev or the Sinai desert, or sometimes from the mountains of the Swiss Alps. Next, I imagined myself in a small cottage in this landscape. In this cottage I imagined myself feeling an emotion, any emotion, and giving it a name. Then I would pay attention to where I felt the source of this emotion in my body, in which part or in which organ, I felt this emotion first.
I visually imagined the expression of that emotion for two to three minutes. All that time I would keep my body in relaxation using deep, continuous breathing. After the first emotion calmed down, I continued to a second emotion and repeat the process. This what I call: "emotion flow". Finally, the last emotions I wanted to feel in each session, was gratitude, peace and love. I felt love for my beloved wife, for my children, for my close friends and relatives, and love for all humanity.


At the same time, I searched feverishly for a doctor who would agree to work with me and treat me with deference to what I was doing.

After six months I did another medical test, in a different hospital. The test was like the previous one, but this time my new Oncologist promised more accurate results. One day, I had a break of two hours in the middle of a long day of tests. I went to a friend's apartment. It was empty and my friends left a key for me. I was alone. I lay on a bed and practiced guided imagery. When I reached the sentence: "And now, imagine the cancer tumor, or cancer cells, in your body….." suddenly, I heard my body speaking to me. It said: "I am clean".
I was very surprised. I had never heard my body speak before!
I went back to the hospital, and I continued my testing throughout the week.
At the end of that week, I received a phone call from the doctor herself. this time with the happy news! The results this time showed that the tumor and metastases were too small to be treated with chemotherapy.
She said: "The tumor and the cancerous metastases are too small, so you do not need chemotherapy. Please come in for a medical review in four months."

I was so very happy! I went wild with joy. I celebrated with my family and friends. But I did not see this as the completion of my learning process and my recovery, but rather as a sign of the "success of the road", and therefore it gave me a boost to continue this route. I was very encouraged to seek new paths and my "source of health".
For the next five years, I continued to work with myself. I also learned to treat patients using two methods of holistic healing therapy, and I started practicing as a therapist in two of these methods: "Jin Shin Do acupressure", and "guided imagery". I treated other people and started teaching as well. I changed jobs, we moved to a new house and our fourth daughter was born into our family.
Five years later, further medical tests showed that both the tumors and the metastases had completely disappeared! Again, I was joyful, I celebrated, and I decided to go further in my self-healing journey.

Another decision I made at this point, was to use my personal story, the knowledge and experience I have gained, and all that I have received along the way to help others, especially cancer patients, to find their own way to heal themselves. Indeed, for the last twenty years this is what I have been doing. I meet cancer patients personally and guide them towards self-healing using guided imaginary, privately and in workshops. As I tell my story, As I write, lecture or work as a therapist, I feel I also continue to heal myself.

These days 2021, I am 62 years old, I feel normally healthy. When I encounter difficulty or obstacle, I continue to work with myself using guided imagery, and I am always looking for new ways to improve my health. As a therapist, I try as much as possible to do my best, for myself, to my wonderful and supportive growing family, our five children and their beloved ones, our five grandchildren (so far), and for all humanity.


הזכות והעונג 21
על סרטן וריפוי עצמי
אבנר שילה, טבעון 2021
הייתה לי הזכות, והיה לי העונג לחלות בסרטן, ולהבריא ממנו בכוחות עצמי, לגמרי בכוחות עצמי.
הייתי בן 14 כאשר התגלה לראשונה שאני חולה בסרטן. זה התחיל בביקור שגרתי אצל רופאת המשפחה הזקנה שלי. הרופאה, שהייתה באותו זמן נמוכה ממני בראש, היביטה מעלה אל צווארי, נגעה בבליטה שלא הייתי מודע לה, ושאלה: מה זה? עניתי שאני לא יודע, ובתגובה נשלחתי לסדרה אין סופית בדיקות בבית החולים הדסה בעין כרם, בית החולים הגדול ביותר בירושלים.
שבועיים אחר כך, נותחתי באותו בית חולים, כדי להסיר את בלוטת התריסthyroid gland עם הגידול, שהתגלה כגידול סרטני משני סוגים שונים, אז גם הסתבר שהגידול שלח גרורות לגולגולת ולשתי הריאות. ולכן עברתי גם טיפולים כימו תרפיה בעזרת איזוטופ רדיו-אקטיבי של יוד Iodine 131.
הכימותרפיה הצליחה מאוד, אך בשלוש השנים לאחר מכן, הסרטן חזר לבקר בגופי שלוש פעמים נוספות. בכל חזרה כזו, קיבלתי שוב טיפול כימו- תרפיה, שעזר מאוד… עד הפעם הבאה.
כל טיפול כזה לווה בתחושות נוראיות של בחילות, הקאות, כאבים וחולשה. בכל טיפול אושפזתי לתקופה של שבועיים בחדר בידוד בבית חולים, ואיבדתי, באופן זמני, את הרצון לחיות.
לאחר הופעה חוזרת של הסרטן בפעם הרביעית בגיל 20, שבעקבותיה קיבלתי שוב טיפול כימי, הייתה הפסקה ארוכה, בת עשר שנים, בהופעות הסרטן בגופי. במהלך התקופה הזו התחתנתי, נולדו לי שלושת ילדי הבוגרים, למדתי באוניברסיטה וסיימתי תואר. עבדתי כמדריך טיולים בטיולי טבע לילדים ולמשפחות, והקמתי פרוייקט חינוכי שהיה מאוד חשוב ויקר לליבי.
במהלך תקופה זו, האמנתי שהסרטן הוא אך ורק נחלת העבר בחיי.
בשנת 1990, בגל שלושים, במהלך בדיקה תקופתית שגרתית. התגלה שהסרטן שלי חזר שוב לאותם מקומות בגופי: צוואר, ריאות, גולגולת. בתגובה לכך, הרופא האונקולוג שלי מייד קבע לי תור לטיפול כימי נוסף.
אבל בפעם הזאת לשם שינוי לא הסכמתי מייד לקבל את הטיפול. ביקשתי דחייה שתאפשר לי לבדוק ולנסות להתמודד עם הסרטן שלי בדרכים חלופיות, שעליהן התחלתי לשמוע.
בקשתי לדחייה במועד הטיפול נדחתה ע"י האונקולוג שלי, אך אני החלטתי לקחת את האחריות על עצמי. דחיתי את הטיפול הכימי למרות התגובה השלילית של הרופא שלי.
בשלושת החודשים הבאים, התחלתי לעבור טיפולים אלטרנטיביים / משלימים לסרטן, ובעיקר התחלתי לתרגל בעצמי מידי יום הרפיה ודמיון מודרך. עשיתי את התרגילים האלו שלוש פעמים ביום במהלך הנשה הראשונה, ופעם ביום מאז ועד היום.
קראתי ספרים רבים בעניין היחס בין הגוף והנפש. בנוסף, קראתי על דרכים אינטגרטיביות לטיפול בסרטן, כמו למשל הספר "לשוב להיות בריא" מאת ד"ר קארל סימונטון M.D. , וגם הספר "אהבה, רפואה, וניסים" מאת ד"ר ברני סיגל M.D.
הרפיה ודמיון מודרך "נהר האור"
דמיון מודרך תמיד מתחיל בנשימות, ואחר כל הרפיה לשל הגוף. אני בחרתי בדימוי "נהר האור" כדימוי המוביל בהרפיה שלי. דמיינתי את נהר האור זורם מסביב לגוף שלי. הוא זרם מימיני, ומשמאלי, הוא זרם מלפנים ומאחור, הוא זרם מעלי ומתחתי. נהר האור הוא נהר נעים ומרגיע, האור שזורם בו הוא אנרגיה שמאפשר לי לנשום, לנוע, לחיות. ואז נהר האור נכנס וזורם בתוך הגוף שלי. תחילה דרך הראש, ובאיטיות דרך כל חלקי הגוף, ודרך כל האיברים. הוא מביא איתו הרפיה, רגיעה, שלווה, אנרגית חיים, ובריאות., לכל חלק בגוף שלי. אמרתי לעצמי בלב את המילים האלו, בכל פעם מחדש, מתוך שכנוע עמוק שזו האמת: הרפיה, רגיעה, שלווה, אנרגית חיים, ובריאות.
אחר כך דמיינתי את הגידולים, ואת תאי הסרטן בגוף שלי. אמרתי לעצמי שתאי הסרטן האלה הם חלשים ומבולבלים, שנוצרן בגוף שלי בטעות, ואין להם כוונה להזיק לי. ואז דמיינתי את כוחות המרפא הפנימיים שלי, שאני מאמין שהם חכמים, מועילים, ויעילים.
בהמשך, דמיינתי את כוחות המרפא שלי, שאני מאמין שהם חכמים, חזקים ויעילים, מסתובבים בתוך גופי, מאתרים ומזהים את תאי הסרטן, ואז מתחילים להחליש, לפרק, ולהשמיד אותם. דמיינתי את כוחות המרפא שלי מחלישים, מפרקים ומשמידים את תאי הסרטן בגופי באיטיות וביסודיות. את השברים והשאריות של תאי הסרטן, כוחות המרפא מפנים דרך זרם הדם אל הכליות, ומשם הם מפונים החוצה מהגוף. דמיינתי דרכים טבעיות שונות, כמו זיעה והפרשות אחרות, כדי לפנות את תאי הסרטן המושמדים החוצה מהגוף שלי.
אחרי כן, דמיינתי את עצמי מבריא, עושה דברים שאני נהנה לעשות, מרגיש טוב, בתחושת סיפוק ובריאות שלמה.
תרגלתי את הדמיון המודרך הזה שלוש פעמים ביום (בדומה לשלוש התפילות שיהודים דתיים מתפללים בכל יום) במשך כל השנה ההיא.
שלושה חודשים אחרי הבדיקה הקודמת, שבישרה על חזרת הסרטן, ביקשתי ועברתי שוב בדיקה רפואית זהה. קיבלתי תשובה מהרופאה, שלא חל שום שינוי בגודל הגידול והגרורות. הרגשתי אכזבה וייאוש, כאשר הרופאה קבעה לי תור חדש לטיפול כימותרפיה.
רגע לפני שעזבתי את חדר הבדיקה בבית החולים, בהבזק של חכמה אינטואיטיבית שלא הכרתי בעבר, ומובן מאליו שאף פעם לא פעלתי לפיה, שאלתי את הרופאה אם היא תוכל לתת לי עותק של תוצאות הבדיקה. הרופאה ענתה שכן, ומייד ניגשה למכשיר, הדפיסה עותק נוסף של שתי הבדיקות: זו שעברתי באותו היום, וגם זו שעברתי שלושה חודשים קודם לכן. היא גם הסבירה לי איך לקרוא, לפענח, ולהבין את תוצאות הבדיקות שקיבלתי. נסעתי הביתה.
כמה שעות אחר כך, כשהגעתי הביתה, שרה אשתי חדת העין, בחנה לעומק את ההבדלים שתי הבדיקות, שעברתי בהפרש של שלושה חודשים, ושמה לב שבתוצאות הבדיקה החדשה, הגרורות נראות קטנות וחלשות באופן משמעותי לעומת הבדיקות הקודמות.
אז שוב סירבתי לקבל טיפול כימותרפי, לפחות לא מייד. הייתי ספקן, אך מעודד ומאמין. המשכתי בעבודתי העצמית, כל יום, המשכתי לחפש את "מעיין הבריאות" שלי.
זרימת רגשות כמפתח לריפוי עצמי מסרטן
בשלב זה כבר הבנתי שביטוי רגשות הוא מפתח חשוב לשיפור הבריאות שלי. התחלתי לחפש את הדרך הנכונה להתמודד עם הרגשות שלי, במטרה לאפשר לגופי לתפקד באופן בריא יותר, ולהבריא מן הסרטן. באותן שנים קראתי מחקרים רבים על הקשר בין האישיות של האדם, ובין הנטייה לחלות בסרטן. שני ספרים שקראתי באותה תקופה, ושהשפיעו עלי עמוקות הם "החוש השביעי והמציאות שמעבר" מאת רפי רוזן, מטפל ומורה ישראלי, וכן הספר "הסרטן כנקודת מפנה" מאת ד"ר לורנס לה- שאן, פסיכולוג אמריקאי. הסתבר לי, שלאנשים עם קושי לבטא רגשות, ובמיוחד רגשות קשים, כמו כעס, עצב, ותסכול יש נטייה לחלות בסרטן. קראתי זאת, והרגשתי שזה נכתב עלי!
עלה בזיכרוני אירוע מסוים בילדות שלי. אירוע שבעקבותיו החלטתי להפסיק לבכות מתוך צער או תסכול. זה קרה ביום הולדתי ה 11.
בבוקר של אותו יום, הרגשתי שמח מאוד, כי ההורים שלי קנו לי את המתנה שאותה ביקשתי: כדורגל חדש לגמרי, שאיתו אוכל לשחק עם החברים שלי. באותו יום הלכתי למגרש הכדורגל בשכונה שלי, והתחלתי לשחק עם חבריי. באותו משחק, אחד החברים בעט בכדור, והוא התגלגל אל הרחוב בדיוק בזמן כדי לפגוש את גלגליו של אוטובוס נוסע, והתפוצץ ממש מול עיני. ראיתי את זה קורה, ובכיתי בקול. דמעות הציפו את פניי.
באותו רגע החלטתי להפסיק לבכות "כמו תינוק" או "כמו ילדה קטנה". הפסקתי לבכות לחלוטין. לא בכי בקול, ואפילו עשות שנים לאחר האירוע הזה, לא הייתי מסוגל לבכות. לא בכי בשקט. גרמתי לעצמי "חסימה רגשית" שעלולה לפגוע בבריאות שלי, ואפילו להיות מסוכנת.
הסיפור שלי חוזר לקיץ 1990 , לספרים שקראתי, ולהבנה שהתגבשה אצלי על הקשר בין הבעה רגשית ובין בריאות. הבנתי שכל הרגשות, כולל אלו שאינם נעימים, הם חיוניים, ולכן החלטתי להתייחס גם לרגשות אלו כ"רגשות חיוביים". החלטתי להכין תוכנית שבעזרתה אוכל לשנות את ההיבטים האלה של האישיות שלי לאישיות של אנשים שאינם נוטים לחלות בסרטן, ולא משנה כמה זמן זה ייקח. לשנות את האישיות שלי לכיוון זה לא היתה משימה קלה. בכלל לא קלה.
כדי לשנות את דפוסי ההבעה הרגשית שלי, השתמשתי, שוב, בדמיון מודרך. התחלתי במודעות לנשימה, ובהרפיה לכל הגוף. אחר כך דמיינתי את אחד הנופים היפים והאהובים עלי, נופים שבהם טיילתי בעבר, בדרך כלל אלו היו נופים מן הנגב, או ממדבר סיני, ולפעמים נופים מן האלפים השוויצריים. אחר כך, דמיינתי את עצמי בבקתה קטנה בתוך הנוף הזה. בתוך הבקתה הזאת, שבתוך הנוף הזה, דמיינתי את עצמי חווה רגש. כל רגש בעולם. קראתי לרגש הזה בשם, והקדשתי תשומת לב לשאלה באיזה חלק בגוף שלי הרגש הזה התחיל. לאחר מכן דמיינתי את עצמי מבטא את הרגש הזה בכל הכוח ובכל העוצמה שלי. דמיינתי את הביטוי של הרגש הזה עוד ועוד, במשך דקה עד שתי דקות, כאשר בכל הזמן הזה שמרתי על הרפיה בכל הגוף ועל נשימה רצופה. לאחר שהגל של הרגש הראשון נרגע, עברתי לרגש שני, וחזרתי על כל התהליך הרגשי והדמיוני. לתהליך זה קראתי "זרימת רגשות". לקראת סיום כל תהליך כזה כיוונתי את עצמי לרגשות של אהבה, שלווה, והודיה. הרגשתי אהבה למשפחתי, לאנשים קרובים ואהובים, ולמעגלים הולכים וגדלים, עד שהרגשתי אהבה לכל האנושות, ולכל היקום.
הרגשתי שתרגיל דמיון מודרך זה, שקראתי לו "בקתת הרגשות" מבטא את האמונה שלי בבריאות רגשית, כפי שאני מבין אותה ומאמין בה. הרגשתי גאווה על שאני יכול להמציא, לפתח וליצור תבניות של דמיון מודרך לטובת שיפור הבריאות שלי, ושל אנשים אחרים.
במקביל לעבודה היום-יומית העצמית שלי בדמיון מודרך ובעבודה רגשית פנימית, חיפשתי רופא/ה שיסכים לערוך לי בדיקות רפואיות, מתוך כבוד לבחירה שלי, מבלי להציב לי תנאים. לבסוף מצאתי רופאה אונקולוגית שהסכימה לתנאי זה, למרות שלא האמינה שמצבי יכול להשתפר בעקבות עבודתי לריפוי עצמי, בלי טיפול רפואי אגרסיבי.
וכך, שישה חודשים לאחר הבדיקה הקודמת, הגעתי לבדיקה רפואית נוספת. הפעם, כך הובטח לי, הבדיקה תארך שבוע שלם, ותוצאות הבדיקה יהיו מדויקות יותר.
יום אחד, במהלך שבוע הבדיקות הזה, היו לי שעתיים חופשיות באמצעו של יום בדיקות עמוס. ניצלתי את הזמן כדי ללכת לביתם של חברים. הבית היה ריק, החברים השאירו לי מפתח. הייתי לבד בביתם, שכבתי במיטה ותרגלתי דמיון מודרך. כאשר הגעתי למשפט בדמיון המודרך שבו אמרתי לעצמי: "ועכשיו, דמיין את הגידול הסרטני, או את תאי הסרטן בגוף שלך…" ואז, לפתע, שמעתי את הגוף שלי אומר: "אני נקי". הייתי מאוד מופתע! מעולם לא שמעתי את הגוף שלי מדבר! ובעברית!
ניסיתי לחזור על ההנחיה לגוף שלי: "דמיין את תאי הסרטן…" ושוב, הגוף שלי אמר : "אני נקי."
חזרתי לבית החולים, והמשכתי את הבדיקות עד סוף השבוע.
בסוף אותו שבוע קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מהרופאה שלי בעצמה. היו לה חדשות טובות בשבילי. היא אמרה: "הגידול בגוף שלך, וגם הגרורות, קטנים מדי, אז אתה לא צריך לקבל טיפול כימי! בבקשה בוא לבדיקת מעקב בעוד ארבעה חודשים…"
שמחתי מאוד, ממש השתגעתי משמחה! חגגתי את ההבראה שלי עם משפחתי וחברים, אבל לא ראיתי זאת כסיום סיפור ההבראה שלי, וגם לא כסיום תהליך הלמידה שלי, אלא כתמרור על הצלחה בדרך, וכעידוד להמשיך בדרך זו.
הרגשתי עידוד להמשיך בדרך ההבראה הזאת, ולהמשיך בחיפוש אחרי דרכים נוספות אל "מעיין הבריאות". בשנים הבאות המשכתי לעבוד עם עצמי, וגם הלכתי ללמוד שתי טכניקות לטיפול הוליסטי ברפואה משלימה: ג'ין שין אקופרסורה, ודמיון מודרך. במהלך השים האלו החלפתי מקומות עבודה ובתים, ונולדה לנו בת רביעית.
חמש שנים אחר-כך, בדיקה רפואית מקיפה נוספת מצאה שהגידול והגרורות נעלמו לחלוטין!
שמחתי וחגגתי, שוב. וגם הפעם החלטתי להמשיך במסע הריפוי העצמי שלי.
החלטה נוספת שעשיתי, באותה נקודה בזמן, הייתה להשתמש בסיפור ההבראה שלי, ביידע ובניסיון שצברתי במהלך דרך ההבראה שלי, כדי לעזור לאנשים אחרים – בעיקר מטופלים פוגשי סרטן – למצוא את הדרך האישית שלהם אל הריפוי העצמי שלהם. ואכן, במהלך עשרים ושלוש השנים האחרונות, זה הדבר העיקרי שאני עושה בחיי. אני פוגש מטופלים חולי סרטן בפגישות אישיות, ומדריך אותם בדרכם לקראת הריפוי העצמי שלהם, אני עושה שימוש רב בדמיון מודרך, לעצמי, למטופלים אישיים, ובסדנאות קבוצתיות. בזמן שאני מטפל, כותב, או מרצה, אני מרגיש שאני ממשיך לרפא את עצמי.
בימים אלו, בשנת 2021, אני בן 62. בדרך כלל אני מרגיש בריא. כשאני נתקל בקשיים או במכשולים, אני חוזר לעבוד עם עצמי, בדרך כלל בעזרת דמיון מודרך. אני ממשיך לחפש דרכים חדשות לשפר את בריאותי. אני עושה כמיטב יכולתי עבור עצמי, עבור משפחתי המתרחבת בהתמדה, ועבור האנושות.