פגישה עם המוות

יום אחד, בעודי מהלך בשבילי החיים ומחפש את מעיין הבריאות, פגשתי בדרכי שתי דמויות.
האחד גבוה מאד ורזה. השני נמוך ושמנמן.

מיד ידעתי מי הם. אבל בכל זאת נגשתי והצגתי את עצמי בפניהם.

"אני המוות" אמר הגבוה ולחץ את ידי, "בוא איתי, אקח אותך למקום שכולו טוב".
"תודה", אמרתי, מביט ממושכות בעיניו, "אבל יש לי עוד הרבה דברים ומשימות כאן, בעולם הזה. אולי בפעם אחרת".

בזמן ששוחחתי עם המוות, הסתובב הקטן מסביבי. ניסה לטפס על מכנסי, לזחול אל עמוד השדרה שלי ולהגיע אל ליבי.
ניערתו אותו והרחקתי אותו ממני.
לבסוף ניסה את מזלו בדרך אחרת: "אני הפחד" אמר, "תן לי להיכנס אל תוך לבך ואהיה היועץ שלך. בכל זמן ועניין. כדאי לך".
"תודה גם לך" אמרתי. הבטתי בעיניו וראיתי אותו מתכווץ והולך. "אבל אני לא מעוניין ביעוץ שלך. הכרתי כמה עצות שנתת, לי ולאחרים, והן לא ממש מצאו חן בעיני. נסה מישהו אחר".

"חבל." אמר המוות.
"למה חבל?" שאלתי.
"חבל שהסתכלת בתוך עיני" אמר, " עם אנשים שמסתכלים לי בעיניים, קצת קשה לי. אני מעדיף את אלו שמפנים אלי את הגב. או את אלו שעוצמים עיניים כשהם מתקרבים אלי.
איתם הרבה יותר קל. והכי קל עם אלה שנותנים לפחד להיכנס אל תוך ליבם. שיתוף הפעולה שלנו מצוין ממש, רוצה לנסות?"

"לא, ממש לא." עניתי "אבל תודה על המידע שנתת לי, הוא יעזור לי מאד."

בשלב הזה הרגשתי בצורך להפשיר את האווירה, והצעתי לבני שיחי להצטרף אלי לתה על מדורה.

אספתי כמה זרדים והדלקתי מדורה קטנה, כמו שאני אוהב. הוצאתי מתרמילי קומקום קטן וכחול. מילאתי אותו במים, ושמתי על האש.
בזמן שחיכינו שהמים ירתחו הוצאתי שלוש כוסות זכוכית ושטפתי אותן. הוספתי למים שבקומקום שקיק תה, כמה עלי זוטא וחופן סוכר.

האש היתה קטנה. הפחד אסף עוד זרדים והמוות הוסיף אותם למדורה.

"רוצים לשמוע בדיחה?" שאלתי, תוך שאני משתרע על הדשא בשלווה ועוצם את עיני, "איש אחד בא לרופא, והרופא אמר לו: יש לי בשורה טובה ובשורה רעה. הבשורה הטובה היא שיש לך עוד חודש לחיות, והבשורה הרעה…"

פקחתי את עיני וראיתי את המוות והפחד מתרחקים ממני במהירות. המוות בצעדי ריצה ארוכים, והפחד מנסה לקפוץ עליו ולהאחז בו.

"ממש פחד מוות" צחקתי.

חבל, חשבתי לי, דווקא רציתי להמשיך את השיחה אתם. מצד שני, חשבתי, בוודאי עוד נפגש בעתיד.
ומצד שלישי, אמרתי לעצמי, יש לי כאן תה מדורה שרתח ושלוש כוסות, ושמש נעימה שמלטפת. אז אולי כדאי שאשתה לי קצת תה ואקרא לי בספר שבתרמיל.

מזגתי לעצמי תה והוצאתי את הספר "שיחות עם אלוהים". חייכתי לעצמי: האיש הזה חושב שאני אאמין לו שהוא משוחח עם אלוהים, נו באמת!