אהבה

לפני עשרים וחמש שנים פגשתי את שרה: אהובתי, חברתי, אשתי.

יחד איתה למדתי לאהוב, ולקבל אהבה. יחד למדנו לריב ולהתפייס, לכעוס ולסלוח, להתלהט ולהירגע, לטעות ולתקן.

שרה בחרה לחלוק איתי את חייה, ללדת איתי ילדים ולגדלם.
היא בחרה להיות עיוורת לעובדת היותי חולה סרטן, ולראות בי אדם בריא. אני שמח על הבחירה המיוחדת הזו, בחירה של אהבה, ושמח שההימור הצליח: אהבתה באמת ריפאה אותי.
שרה היתה איתי בכל צמתי ההחלטות מאז. בחיפוש אחר מעיינות הבריאות, היא היתה ועודה שותפתי החשובה והקרובה ביותר. היא עזרה לי לחשוב שלא כמקובל, למרוד בנורמות ובמוסכמות. לעיתים כאשר ראייתי בגדה בי, עזרה לי ראייתה החדה לראות דברים כהווייתם.

"האהבה מרפאת" אומר ברני. אני מהנהן. לכאורה, אין נכון מכך.

בדרכי אל מעיין הבריאות למדתי שזה לא כל כך פשוט. לא כל אהבה מרפאה. כאשר יש צורך גדול, נואש, לקבל אהבה, צורך שאינו מתמלא גם ממנות גדושות של אהבה, האהבה אינה יכולה לרפא.
גם אהבה חד-צדדית לא תמיד מרפאה,
אהבה גנובה, הכרוכה בשקר, יכולה להחלות יותר מאשר לרפא.

אני קורא את מה שכתבתי כאן על האהבה, וזה נראה לי דל ותפל. מה טוב שלימודי האהבה בבית הספר של החיים עשירים, מעניינים, ולפעמים מענגים יותר.