רופאה חדשה

בינתיים המשכתי לחפש לי רופא חדש, בעזרת חברים ומכרים הפצתי את השמועה שאני מחפש רופא שיהיה מוכן להיות בקשר איתי מבלי להכריח אותי לעבור טיפול כימי. כאשר קיבלתי המלצה כזו, התקשרתי לרופא ובדקתי אם הוא מתאים לי. לאחר מספר חודשים קיבלתי המלצה על רופאה אונקולוגית בחיפה, התקשרתי אליה וסיפרתי לה את סיפורי. היא נשמעה סימפתית,] והסכימה מייד להפגש איתי, ללא תנאים וללא תשלום. הגעתי אליה עם תוצאות הבדיקות שלי. הפגישה התנהלה בנעימות, ללא כל לחץ מצידה. היא הקשיבה לי באהדה, וציינה שהיא אינה מתנגדת לשימוש ברפואה משלימה, אף על פי שאין רפואה זו מרפאה סרטן, יש לה רווחים אחרים. אחר כך היא התבוננה בצילומי הבדיקות שלי היטב, ואמרה מה שאמרו כל הרופאים לפניה: שאי אפשר לקבוע על פי הצילומים אם חל שיפור במצבי (נדרשו לה חמש שנים נוספות כדי לראות את השינוי). לסיום הציעה לי לערוך עוד סט של בדיקות בבית החולים שלה, בדיקות מפורטות ומדויקות יותר, לדבריה, מאלו שנעשו לי עד כה. אמנם, כך אמרה, אין סיכוי שהגרורות שלי קטנו בינתיים, במקרה הטוב, לדבריה, הן נשארו באותו מצב. במקרה הפחות טוב, הן גדלו. אין אפשרות שלישית.
תחזיותיה של הרופאה הזו לא עודדו אותי, אך הצעתה לבדיקה נוספת, מפורטת יותר, מצאה חן בעיני. לפחות יהיו לי עוד צילומים להשוות, חשבתי, ואולי הם יוכיחו אחת ולתמיד שאני אכן מבריא. במקרה שלא כך יהיה, הייתי מוכן לאפשרות של קבלת הטיפול הכימי, למרות הכל.

גופי מדבר אלי

נפרדתי בידידות מן הרופאה החדשה שלי, וקבענו מועד לבדיקה החדשה, המדויקת והמפורטת. תשעה חודשים עברו מאז הבדיקה הראשונה, זו שבה התברר שהסרטן שלי חזר. התכוננתי לבדיקה הזו בתוך תערובת של תקווה והשלמה. תקווה שהבדיקה תוכיח שאני בריא, והשלמה עם כך שאצטרך, אולי, לקבל את הטיפול הכימי השנוא עלי.
גם בתקופת ההמתנה לבדיקה הזו המשכתי לעשות את תרגילי הדמיון המודרך שלי שלוש פעמים ביום, ואפילו כשהגיעה זמן הבדיקה המשכתי בכך. ארוע אחד מתקופה זו זכור לי במיוחד. זו היתה הפעם הראשונה שהגוף שלי דיבר אלי באופן ברור, ובעברית.
הדבר קרה ביום הראשון של הבדיקה. באתי לבית החולים, שתיתי חומר שנתנו לי ונשלחתי לשעתיים מנוחה. הלכתי לבית של חברים, במרחק הליכה. הבית היה ריק (השאירו לי מפתח). את זמן המנוחה ניצלתי לתרגיל של דמיון מודרך. נשכבתי במיטה, עשיתי לעצמי הרפיה לכל הגוף ואז אמרתי לעצמי: 'ועכשיו, דמיין תאי סרטן או גידול סרטני…'
להפתעתי, שמעתי את הגוף שלי עונה לי: 'אני נקי'
חזרתי שוב על המשפט הראשון: 'דמיין תאי סרטן, או גידול סרטני!'
ושוב ענה לי גופי, בקול צלול ובעברית: 'אני נקי!'

מעודד מן המסר שקיבלתי מגופי, חזרתי לבית החולים. נשכבתי מתחת למכשיר הסריקה המשוכלל וחיכיתי. כעבור כמה דקות שמעתי איך צעדיו של הטכנאי נעשים עצבניים יותר ויותר. הבנתי שהמכשיר אינו מסכים עם קול הגוף שלי. לדעתו, אני לא נקי. נעלבתי ממנו, והתאכזבתי מאוד. לא ידעתי שזה איננו סוף פסוק.
שבוע שלם נמשכה הבדיקה הזו, כל יום חזרתי לבית החולים לסריקה נוספת מתחת למכשיר. ביום שישי נגמרו הסריקות והוזמנתי לפגישה עם הרופאה, לקבלת התוצאות, ביום ראשון.
שבת מתוחה עברה עלי, וביום ראשון בבוקר התברר שהפגישה לא תתקיים, עקב שביתה כללית במשק. גם למחרת- יום שני- נמשכה השביתה ולא התקיימה הפגישה. באותו ערב הודיעו ברדיו על סיום השביתה, ובעודי מחשב את אורך התור שאאלץ לפגוש למחרת בדרך לרופאה, צילצל הטלפון. זה היה נס בעיניי: הרופאה שלי התקשרה אלי הביתה. לא אצטרך לעמוד בתור!
המשך השיחה היה משמח לא פחות: הרופאה סיפרה לי שקליטת היוד בגופי קטנה מכדי שאקבל טיפול כימי, ולכן אני משוחרר, ומוזמן לביקורת בעוד ארבעה חודשים.
'יש!!!!!!!!!!' צעק לבי בתוכי. הודיתי לה בנימוס וסגרתי את הטלפון.

סיבה למסיבה

את ההודעה שקיבלתי הבנתי מייד. זה היה אישור להבראתי, אישור לדרך שהלכתי בה מזה תשעה חודשים. שרה ואני שמחנו מאוד, והחלטנו לחגוג. תחילה ערכנו חגיגה פרטית, רק שנינו, ואר כך הזמנו חברים וערכנו מסיבה גדולה.
המסיבה הזו לא סימנה עבורי סוף של דרך. אמנם היתה זו סופה של תקופה, סוף פרק בתהליך הבראתי. אך יותר מכך ראיתי בכך סימן לנכונותה של הדרך ולאמת שבה, ולכן חיזוק נוסף להמשיך וללכת בה. הדרך שאליה נכנסתי תשעה חודשים קודם לכן במחשבה שאני נכנס לפרוייקט מוגדר ולזמן קצר, התגלתה כדרך ארוכה ומסועפת, מרתקת ומענגת, דרך חיים.
הודעת ההבראה שקיבלתי היתה בשבילי עוד הזדמנות, כמו ההודעה על הופעתו המחודשת של הסרטן. גם זו היתה צומת דרכים. יכולתי להחליט לחזור לחיי הקודמים, לעבודתי הקודמת, לחסימותיי הרגשיות ולהרגלי המחשבה הישנים שלי. בשנים שיבואו ראיתי מבריאים רבים עושים החלטות כאלו בצמתים דומים. בחרתי להמשיך בדרך ההבראה, להמשיך בדרך.

מחשבות

בשנים הבאות המשכתי לחפש דרכים להבריא, ובמקביל ניסיתי להבין את הבראתי. הרצון, או הצורך להבין את מחלתי ואת הבראתי מלווים או לאורך כל התהליכים שאני עובר. גם מבריאים אחרים שפגשתי עסוקים ברצון ובצורך הזה: להבין.
ניסיתי להבין, למשל, איך נוצר הקשר בין חסימת ביטוי רגשי ובין סרטן. ניסיתי להבין מה הקשר בין הפרדוקסים של החיים ובין תהליכי מחלה והבראה. ניסיתי להבין למה מתכוונים אנשים כשהם מדברים על 'רגשות חיוביים' או 'חשיבה חיובית'. החקירה שלי נעשתה, ועדיין נעשית בשילוב של שלוש דרכים עיקריות: מבט פנימה, התבוננות באנשים אחרים, וחשיבה. את המסקנות שלי תוכלו לקרוא בהמשך הספר הזה.