הספר של ברני

בעודי מתאמן בצעדי הראשונים בטיפול עצמי, ומתרגל את תרגילי הדמיון המודרך, הגיע אלי ספר שיצא זה עתה לאור בעברית, היה זה ספרו של ד"ר ברני סיגל, "אהבה, רפואה וניסים". הספר הזה התקבל אצלי בחמימות, באהבה והכרת טובה. התמסרתי לו ללא כל התנגדות. תוך זמן קצר הפך הספר לחלק בלי נפרד ממני וממשפחתי. תוארו האקדמי ושם משפחתו של המחבר נשרו, ונשאר רק "ברני", גם שמו של הספר שונה אצלנו ל"ספר של ברני" וכך הוא מלווה אותנו עד היום.

משנתו של ברני סיגל מבוססת במידה רבה על העקרונות ועל הטכניקה שפיתחו הסיימונטונים, אך רוב ספר לא עוסק בטכניקה, אלא בהשלכות הפילוסופיות והרוחניות של הגישה החדשה הזו, ביחס לסרטן ולחיים בכלל.

הספר של ברני זרוע פניני חכמה, אהבה ותקווה במידה כזו, שכל פתיחה מקרית של הספר מביאה אלי תובנות חדשות, תשובות לשאלות המעסיקות אותי, חיזוקים לעצמי, אהבה ותקווה.
אני פותח עכשיו את הספר. פינות הכריכה שחוקות, השורות הכתובות מנומרות בצבעי טושים מדגישים שהוספתי לו עם השנים, וקורא:

"כדי לשכנע צריך אדם לפנות לפעמים אל הלב – ולהקשיב. עמדות הן עניין של אמונה ולא של הגיון. (עמ' 39)

"החולה יוצא הדופן, רוצה להיות שותף באחריות על חייו ועל הטיפול בו" (עמ' 55)

"המוזיקה פותחת חלון רוחני, מקלה על חרדה, מתח וכאב" (עמ' 4)

"הנסים נובעים מתוך האדם" (עמ' 80)

"יש בכוחה של התפתחות פסיכולוגית ורוחנית הבאה בעקבות המחלה להביא להיפוך במהלך המחלה" (עמ' 109)

"המדיטציה עשויה להביא להתנסויות עוצרות נשימה של הארה ואחדות עם הקוסמוס. אני לא מכיר שום פעולה יחידה אחרת שיכולה להביא לשיפור כה ניכר באיכות החיים" (עמ' 31)

"מאז שגישתי השתנתה, אני שומע על נסים בכל מקום" (עמ' 31)

"הריפוי העצמי אינו בא לידי ביטוי בספרות הרפואית" (עמ' 30)

"הרפואה חוקרת את הכשלונות שלה במקום להתמקד בהצלחותיה"

"ההתייחסות הנפשית והרוחנית של האדם חשובה לבריאותו יותר מאשר דיאטה כלשהיא" (עמ' 124)

"אין לי ספק שצריך לאכול נכון, אך באותה המידה חשוב להבטיח שהארוחות תהיינה מקור לתענוג, ולא עול משעמם" (עמ' 124)

"כל הבראה היא מדעית" (עמ' 114)

"כל אדם צריך לבחור בדרך המתאימה לו" (עמ' 115)

"היא שאלה: 'איך לקוות והתפלל?' הוא ענה: 'אני לא יודע, זה לא התחום שלי' " (עמ' 45)

"הזלזול שמזלזלת הרפואה הטכנולוגית בקשר בין הגוף לנפש הוא בעצם סטייה קצרת ימים בלבד ביחס להיסטוריה העתיקה של אמנות ההבראה" (עמ' 65)

"אני משתמש בשני כלים עקריים כדי לשנות את הגוף- רגשות והדמיה. אלה שתי הדרכים שבעזרתן אנחנו יכולים ליצור תקשורת בין המוח והגוף" (עמ' 68)

"לא כל אדם המתנסה באסון טראגי או בשינוי מלחיץ באורח החיים נהיה חולה. הגורם הקובע הוא כנראה הדרך שבה מתמודד האדם עם הבעיה" (עמ' 73)

כפי אתם רואים, נסחפתי. ההתלהבות שלי מה'ספר של ברני' היתה כל כך גדולה עד שחשבתי ששם נמצאות כל התשובות. בשנים הראשונות להבראתי נהגתי לשלוח את כל מי ששאל אותי על הדרך לריפוי, אל הספר.
"קראו ותבינו" אמרתי להם.
למרבית פליאתי, ברוב המקרים לא עשה להם הספר את מה שעשה לי, ובמקרים רבים נראה היה לי ששום הבנה חדשה לא קרתה להם, שום שינוי משמעותי לא חל בחייהם.
קריאת הספר כשלעצמה, אם כן, אינה מבטיחה שום שינוי. מה שעברתי היה תוצאת המפגש של האישיות שלי ושל המקום המסוים שהייתי בו, עם החכמה והאנרגיות של  הספר של ברני.
עם השנים פגשתי עוד מבריאים רבים אשר התלהבו כמוני מהספר של ברני. 'אהבה רפואה ונסים' יחד עם 'לשוב להיות בריא' של סימונטון, ועם 'סרטן כנקודת מפנה' של דר' לורנס לה שאן מהווים בעיני את שלושת הספרים הגדולים והחשובים ביותר לעידוד הבראה מסרטן.

אינטואיציה

תחילת יוני 1990, שלושה חודשים אחרי הבדיקה שגילתה לי את הופעת הסרטן מחדש, הלכתי שוב לבדיקה, בתקווה לראות שיפור במצבי. כזכור, הרופא שלי לא הסכים לערוך לי בדיקות נוספות אם לא אציית לדרך הטיפול שלו. לכן, יצרתי קשר עם רופאה אחרת, מנהלת היחידה לרפואה גרעינית בבית החולים, שגם היא הכירה אותי שנים רבות, ופינה חמה היתה שמורה  לי בליבה. היא שמעה את סיפורי והסכימה לערוך לי בדיקה נוספת ללא ידיעת הרופא שלי. כמובן גם היא טרחה לחזור בפניי על ה"אמיתות" הרפואיות שאני אשמע עוד פעמים רבות, מכל רופא שאליו אפנה באותה שנה: שאין שום סיכוי בעולם שהגידולים שלי יעלמו, או אפילו יצטמקו, ללא הטיפול הרפואי שהוצע לי.
ערכנו אם כן את הבדיקה שוב. הרופאה הביטה בתוצאות ופסקה: נשאר אותו דבר. לא יותר גרוע, אבל גם לא יותר טוב. היא התבוננה בסידרה של שקפים כחלחלים ועליהם מודפסים מילים, ספרות וכתמים שחורים ומוזרים.
לבקשתי הרופאה הסבירה לי איך להביט בשקפים האלו, איך לפענח אלו כתמים שחורים הינם תקינים, ואלו מציינים גידולים סרטניים. היא הראתה לי את הכתם השחור שייצג את הגידול בצוואר, את סדרת הכתמים הגדולים שסימנו את הגרורות בריאות, ואת הכתם הבלתי סימטרי שהצביע על קליטה לא תקינה בגולגולת.
התאכזבתי מאוד. הרגשתי כאילו שלושה חודשים של עבודה ירדו לטמיון. הרופאה פתחה יומן וקבעה לי, שוב, תור לטיפול השנוא. כל כך רציתי להתחמק ממנו, אך נראה היה שלא נותרה לי ברירה. כנדון למוות המבקש בקשה אחרונה בקשתי רשות להתקשר הביתה, ובקול מדוכדך הודעתי לשרה את הבשורה המרה.
אבל רגע לפני שיצאתי ממשרדה, ביקשתי מהרופאה עוד בקשה. מדוע ביקשתי אינני יכול להגיד. כנראה היתה זו האינטואיציה שהובילה אותי. אם אכן כך הדבר, זו הפעם הראשונה בחיי שאני יכול להצביע על מעשה שעשיתי כתוצאה מהרגשה אינטואיטיבית. אף שהיה זה מעשה קטן, ונראה קל ערך בזמנו, היתה למעשה קטן זה השפעה אדירה על המשך דרכי.
שאלתי את הרופאה אם אוכל לקבל את העתקי תוצאות הבדיקות שלי. היא הסכימה מייד, לחצה על כפתור המכשיר המשוכלל, שמיהר לפלוט שתי סדרות נוספות של שקפים כחלחלים, ומסרה לי אותם. נפרדתי ממנה ונסעתי הביתה.