פתיחה

היתה לי הזכות והיה לי העונג לחלות בסרטן ולהבריא ממנו בכוחות עצמי, לגמרי בכוחות עצמי.

כך פתחתי את סיפור מחלתי, בעל פה ובכתב, לפני שש שנים, כאשר סיפרתי אותו לראשונה.

מה השתנה מאז בחיי? מה השתנה בסיפור שלי?

היום אני יכול להוסיף ולכתוב:

זכות ועונג היו לי לפגוש ולהכיר מבריאות ומבריאים, אנשים מופלאים שלמדו, כל אחד בדרכו, להבריא מסרטן בכוחות עצמם. כך פגשתי את שין ואת ארזה, את משה ואת ענת, ואת ויקי ואת לנה, ועוד רבים וטובים ונפלאים
מיניתי את המבריאים להיות מורים שלי, התחברתי אליהם ולמדתי מהם. אהבתי אותם. כמה מהם הפכו אותי למורה שלהם. התיידדנו והפכנו לחברים ולחבורה. המבריאים הפכו לחלק חשוב בחיי.
היו לי העונג והזכות ללוות כמה מן המבריאים ולעזור להם בדרך ההבראה שלהם.

זכות ועונג היו לי לפגוש את ידידי גרשם, הרי הוא הפרופסור זיצ'ק, לחבור אליו למחקר הסרטן וההבראה וליצור יחד איתו את מפגשי המבריאים מסרטן.

זכיתי להוות דוגמא חיה של הבראה מוצלחת, עבור אלפי אנשים, (את רובם לא פגשתי מעולם) חולי סרטן וגם אחרים, המחפשים את דרכם אל ההבראה.

זכות ועונג היו לי להקשיב לסיפורי חייהם של מאות מטופלים, חולי סרטן ומבריאים, להיות שותף אינטימי לפחדים ולתקוותיהם, לייאושם ולשמחותיהם. הזדהיתי איתם, בכיתי וצחקתי איתם, חיבקתי אותם, אהבתי אותם, עזרתי להם להבין את סיפורם, למצוא כוחות ולהפוך למבריאים.

והיה לי עונג ללמוד. למדתי המון. ניסיתי להתחקות אחרי הקוד הרגשי של הסרטן, להבין אותו ולהעמיק בו. ניסיתי למצוא את המיוחד בכל אדם, ואת המשותף לסיפורים השונים, להבין מה מוביל אדם לחסימת רגשותיו, לתחושת ייאוש ואין מוצא, ומה מוליך אותו אל התקווה, אל השינוי, אל ההבראה.
הספר הזה נועד לסכם ולספר את מה שלמדתי.

להמשך…