רופאים

"ואני בטימטומי חשבתי שמטרת הרפואה לשרת את החולים ולא להפך"
מיקלה אודונה, מתוך הסרט "השמן של לורנצו"

הרופאים ליוו אותי, ועדיין מלווים לכל אורך תהליך המחלה וההחלמה. היחס שלי אליהם מורכב: מצד אחד, אני אסיר תודה לרפואה בכלל ולרופאי בפרט על שהצילו את חיי, פשוטו כמשמעו. אילו היית צריך לחכות עד לגילוי "מעיין הבריאות" בדרך שלי ובקצב שלי, היה הסרטן מחסל אותי בינתיים. לכן, תודה.

מצד שני, יחסם של הרופאים אל הניסיונות שלי, ומאוחר יותר ההצלחות שלי, להבריא את עצמי, קומם אותי מאד, ומקומם אותי עד היום.

תחילה היה זה הרופא הקבוע שלי, מנהל מחלקה אונקולוגית בבי"ח במרכז הארץ, אשר טיפל בי אישית במשך שש-עשרה שנים, אהב אותי מאד והיה גאה בי ובהצלחתו לרפא אותי.

כאשר באתי אליו לבקש דחייה של כמה חודשים במתן הטיפול, כדי לנסות שיטות אחרות, הוא התנגד בתוקף. טען שאין כל סיכוי שאצליח וסרב לערוך לי בדיקה נוספת. מאוחר יותר, כאשר מצאתי רופאים אחרים שיטפלו ויבדקו אותי הוא סרב להעביר אליהם את תיקי הרפואי. אותו רופא לא ראה יותר את פני.

בהמשך הדרך הגעתי, בעקבות המלצה , אל רופאה אונקולוגית מעולה בצפון הארץ, הידועה בגישתה האנושית וביחסה החיובי לחולים המעונינים להשתמש בשיטות לא קונבנציונאליות בתהליך הבראתם.
רופאה זו, שאיתה המשכתי את הקשר, הודיעה לי בפגישתנו הראשונה שהיא אמנם מוכנה לעקוב אחרי ולערוך לי בדיקה נוספת, אך אין סיכוי שאצליח לחסל את הגידול, או אפילו להקטין אותו ללא טיפול כימי. המצב, לדבריה, יכול להיות רק גרוע יותר, או במקרה הטוב, להישאר ללא שינוי.
מפריע לי, שגם לאחר שהגידול הצטמצם, וגם לאחר שכל הגרורות נעלמו, עדיין לא קיבלתי הכרה רשמית ממנה  בהצלחת התהליך שעברתי.
בשיחות בינינו הודתה הרופאה שלי שאין לה הסבר להעלמות הגידולים, ואף הבטיחה לי שאם לא תמצא הסבר אחר, היא תכתוב עלי מאמר. הסבר אחר לא נמצא בינתיים, ולמאמר אני עדיין מחכה.
בינתיים המשיכה אותה רופאה לטעון כלפי חוץ (לעיתונות ולחולים אחרים), שהיא מעולם לא נתקלה במקרה של אדם שנרפא מסרטן כתוצאה משיטה אלטרנטיבית כל שהיא. דבר זה מרגיז אותי  מאד, כי הרבה חולים שהיו יכולים אולי לעשות עבודה נפלאה עם עצמם, לא עושים זאת בגלל חוות הדעת המקצועית לכאורה של רופאיהם.

הרופאה שלי אינה מקרה יחיד, ואינה יוצאת דופן. גישה זו עוברת כחוט השני אצל כל הרופאים האונקולוגים, נתמכת ע"י הממסד הרפואי כולו, כולל האגודה למלחמה בסרטן, ומגובה ע"י מערכות פוליטיות וכלכליות אדירות. (הגופים הכלכליים החזקים ביותר בעולם הרפואי הם חברות ענק המיצרות תרופות וחומרים כימותרפיים. חברות אלו יוצרות לחץ עצום ומתוחכם על הציבור ועל מקבלי ההחלטות, לחץ הגורם למימון ולצריכה גבוהה ככל האפשר של התרופות שהן מייצרות).
לשמחתי, ישנם חולים רבים, חכמים ומרחיקי ראות מן הרופאים שלהם, שאינם מתרשמים מחוות הדעת המקצועיות הרשמיות, ומחפשים להם נתיבים אישיים להבראה.

הרופאים המתעלמים מן ההחלמה שלי, וממקרים דומים, (ואני יודע שקיימים מקרים רבים כאלו), בוגדים למעשה בשני התפקידים החשובים שלהם:
הם מועלים בתפקידם כרופאים וכבני אדם כאשר אינם עושים הכל כדי לעזור לחולים שלהם, והם מועלים בתפקידם כמדענים, כאשר אינם מטילים ספק בשיטותיהם ובתפיסתם, ואינם מתייחסים למקרים יוצאי דופן הסותרים את תפיסתם.

הדברים האלה כתובים בהרחבה ובפירוט בספריו של ברני סיגל. אני עדיין מקווה שעם הזמן יחול שינוי בגישת הרופאים והרפואה בנושא זה. יש לי הרגשה שבשנים האחרונות  מתחיל לזוז משהו, קורה שינוי.

הערה חשובה: אין לראות בכל מה שכתבתי כאן כהמלצה להתנתק מן הרופאים, לוותר על הבדיקות או להימנע מטיפולים רפואיים כל שהם. להפך.
אני אישית ממשיך להיות בקשר ובדיאלוג עם הרופאים ועם הרפואה. אני הולך לבדיקות תקופתיות ונהנה בכל פעם לקבל אישורים לבריאותי ולהחלמתי. אם אזדקק לכך בעתיד, אקבל גם טיפולים רפואיים, ואפילו כימותרפיה.

הרופא גרשם וחכמת הגוף

בשנת 1999 חל מפנה ביחסיי עם עולם הרפואה. פגשתי את פרופסור גרשם זיצ'ק. ההכרות עם גרשם נוצרה דרך מבריאת סרטן שהיתה אז חולת סרטן שד גרורתי, וחיפשה דרכים להבריא. היא באה לפגוש אותי בכפר ורדים וניהלנו כמה שיחות ארוכות ומעמיקות. במקביל, היא החליטה לחפש רופאים שמאמינים ביכולת להבראה עצמית מסרטן. היא עשתה בירורים וחיפושים, ומצאה את פרופסור גרשם זיצ'ק. גרשם ביקש לשמוע עוד פרטים על הסיפור שלי. שלחתי לו את טיוטת החוברת 'הזכות והעונג'. כעבור מספר ימים קיבלתי ממנו מכתב בזו הלשון:

"לאבנר שילה השלום
קראתי ונהנתי מטיולך בשבילי החיים, אותו הביאה לי נ. אני עוסק בנושא זה מספר שנים. לאחרונה כתבתי ספר על נושא זה ופרסמתי אותו באינטרנט:
cancer and wisdom of the body. http:// www.what-is- cancer.com
שם תמצא תשובה למספר שאלותיך. כגון: התנכרות הממסד הרפואי, ומשמעות שיטות שונות של הרפואה האלטרנטיבית. גם אתה מופיע שם וכינוייך 'יוגי סרטן'.
אני יוצא הלילה לחו"ל ואשוב בנובמבר. אז אני מקווה לפגשך.
שלך
גרשם זיצ'ק'

ואכן, נפגשנו בנובמבר. גרשם פגש אותי בחדרו במכון לחקר הסרטן, בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, הדסה עין כרם. מטרים ספורים מבית החולים שבו אובחנתי ונותחתי לראשונה, עשרים וחמש שנים קודם. ניהלנו שיחה ארוכה. גרשם שאל אותי על הדרך שעברתי והקשיב בתשומת לב. לראשונה חשתי שאני פוגש ברופא שנמצא בצד שלי, ואינו מנסה להוכיח שאני טועה. אחר כך הוא סיפר לי על הדרך התיאוריה שלו לגבי הסרטן, על חכמת הגוף ועל המונח שהמציא לאנשים כמוני: "יוגים של סרטן". הבנתי שאת מה שאני גיליתי מתוך החווייה האישית שלי, של מחלה והבראה, פרופ' זיצ'ק גילה מתוך ניתוח סטטיסטי של מחקרים. בשבילי זו היתה פגישה ראשונה עם רופא וחוקר בעל שיעור קומה המסכים לדעותיי. בשבילו זו היתה פגישה כמעט ראשונה עם אדם המדגים בחייו עקרון תיאורטי שהתגלה לו דרך ניתוח סטטיסטי וחשיבה מופשטת. שנינו התרגשנו מאוד. כפי שאומר ריק בסיום הסרט קזבלנקה: "זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה".