אבנר שילה
הרצאה בכנס 'תעצומות', יגור, יולי 2015.
שלום לכם,
לפני שאספר לכם את סיפור ההבראה שלי מסרטן, אני רוצה לפתוח בציטוט מהספר "המסע אל ההחלמה" (Radical Remission ), מאת ד"ר קלי טרנר. ד"ר קלי טרנר ראיינה כחלק מהמחקר שלה מאות מבריאי סרטן.
" למרבה ההפתעה רק שניים מתוך תשעת הגורמים השכיחים ביותר של הפוגה ספונטנית בספר זה הם פיזיים (שינוי תזונתי ותוספים) השאר הם רגשיים או רוחניים בטבעם. כשהתחלתי מחקר זה, ציפיתי שהדברים השכיחים ביותר שאנשים ידווחו שהם עושים כדי להחלים יהיו גופניים מטבעם, כגון שינוי תזונתם, נטילת תוספים, התעמלות, חוקני קפה. לכן, אף אחד לא היה מופתע יותר ממני כאשר שמעתי, ראיון אחר ראיון, דיון נרחב כל כך אודות גורמי ריפוי מנטאליים, רגשיים ורוחניים".
נחזור לסיפור שלי. כאשר כתבתי את הסיפור שלי, פתחתי אותו במשפט הבא:
"הייתה לי הזכות והיה לי העונג לחלות בסרטן ולהבריא ממנו מכוחות עצמי. לגמרי בכוחות עצמי".
הסרטן שלי התגלה בשנת 1974 , כאשר הייתי בן 14. זה היה סרטן של בלוטת התריס, קרצינומה של התירואיד, שכאשר התגלה כבר שלח גרורות לריאות ולראש. עברתי ניתוח להוצאת הגידול ובלוטת התריס וטיפולים כימותרפיים בעזרת יוד רדיואקטיבי להשמדת הגרורות.הגידול והגרורות אכן הושמדו אך הסרטן חזר עוד שלוש פעמים במהלך שנות גיל העשרה שלי. לאחר מכן הייתה הפוגה ארוכה. הסרטן חזר שוב, גרורות בצוואר, בראש ובריאות, לאחר עשר שנים, כאשר הייתי בן שלושים, נשוי ואב לשלושה.בפעם הזאת לא הסכמתי לקבל מיד את הטיפול הכימותרפי שהוצע לי. חיפשתי דרכים אחרות להבריא.
לאחר עבודה עצמית יומיומית במשך תשעה חודשים התגלה בבדיקה שאין כבר צורך בטיפול כיוון שהגרורות הצטמצמו וכמעט נעלמו. בכל התקופה הזאת לא קבלתי כימו או כל טיפול רפואי אחר.
אם כך, מה גרם לסרטן שלי לעזוב את הגוף?
כבר בהתחלה הבנתי שתהליך ההחלמה שלי קשור ואולי אפילו תלוי ברצון להבריא, והרצון להבריא מונע על ידי הרצון לחיות.
לחיות עַד – לחיות עוד
התחלתי לשאול את עצמי שאלות על הרצון לחיות. שמעתי וקראתי שלרצון לחיות יש תפקיד חשוב בהבראה, אבל אף אחד לא הסביר מהו הרצון לחיות, ממה הוא מורכב, איך ומתי הוא נחלש או נעלם, ואיך אפשר לחזק אותו.
בספרים שבהם חיפשתי תשובות מצאתי סיפורים על אנשים חולים שהצליחו לשרוד כמה חודשים עד יום ההולדת שלהם, עד חג המולד, עד בר המצווה של הנכד או עד חתונת הילדה. מסיבה שלא היתה ברורה לי, הסיפורים האלו לא שכנעו אותי ולא סיפקו אותי. חיפשתי תשובה מלאה יותר לשאלתי. חיפשתי סיבות לחיות שיכולות לעזור לאדם להבריא ממש, לחיות עוד שנים רבות, ולא רק לעזור לו לשרוד מספר חודשים 'עד'.
התחלתי להתבונן פנימה ולחפש את הרצון לחיות בתוכי. שאלתי את עצמי מהן הסיבות שלי לחיות. גיליתי שאין לי תשובה אחת, אלא תשובות רבות ומגוונות. באחת הכרטיסיות שרשמתי לעצמי כתבתי כך:
"הסיבות שלי לחיות: הנאה מהחיים, כיף לנשום, לאכול לגעת. הנאה ממין, חיבוקים, להכיר אנשים, לחקור, ללמוד, לגלות דברים חדשים. אהבה: לאהוב, לקבל אהבה. להפיץ את המסר שלי, לכתוב ספרים, להקליט ולהוציא לאור דיסקים, ליזום ולהנחות סדנאות. לראות את הילדים שלי גדלים ומתפתחים, לעזור להם בדרכם בחיים, לראות נכדים ונינים, להיות איתם. להיות עם שרה עוד הרבה שנים. להצליח בעבודתי, להרוויח הרבה כסף, לעזור לאנשים להבריא מסרטן וממחלות אחרות, לעזור לאנשים לחיות חיים מהנים ומלאים יותר"
אחר כך התחלתי לשאול אנשים, חולים בריאים ומבריאים, מהן הסיבות שלהם לחיות. קיבלתי תשובות ורשימות שונות, והתחלתי לפתח את ההבנות שלי לגבי הרצון לחיות.
היו אנשים שענו לי שהרצון שלהם לחיות נובע מן הפחד למות. "אני לא יכולה לדמיין את עצמי מתה" אמרה לי אישה חולה אחת. מייד הבנתי שזו לא סיבה חזקה מספיק בשביל להבריא. גם תשובות אחרות לא סיפקו אותי: "בשביל הילדים, רק בשביל הילדים" "כדי לטפל בהורים הזקנים שלי".
תשובות אחרות שקיבלתי היו מפורטות וארוכות יותר, וכללו מגוון של גורמים וסיבות. בהדרגה התחלתי להבחין באפשרות לסדר מסוים בתוך השפע הזה; גיליתי שהסיבות לחיות כוללות בדרך כלל כמה קבוצות בעלות מכנה משותף: הנאות גופניות פשוטות ובסיסיות, הנאות אסתטיות ורגשיות, קשרי משפחה אהבה וחברות, גורמים הקשורים לעבודה, סיפוק מקצועי וקריירה, ותחושות של משמעות, ייעוד ורוחניות.
גלגל הרצון לחיות
כך הגעתי לתפיסת המעגל. סידור הסיבות במעגל משמעותו שאין היררכיה בין הסיבות השונות. כולן חשובות וכולן נחוצות. סידור הסיבות במעגל מראה גם את חשיבות האיזון: כאשר קבוצת סיבות חסרה, או נחלשת, המעגל מאבד את האיזון שלו, ודומה לגלגל אופניים שהתעקם, או לגלגל מכונית שאינו מאוזן. גלגל עקום או לא מאוזן גורם לעגלת החיים לקרטע- או לעצור. גלגל שכל גזרותיו מלאות מסיע את עגלת החיים בצורה חלקה וללא כל מאמץ.כאשר משבצים את הסיבות לחיות במעגל, אפשר לראות שיש קשרים רבים ושונים בין הסיבות השונות, קשרים אלה הם כמו רשת של חוטים המחזקים את הגלגל מאוזן, ודואגים לכך שלא יתפרק.
קיימות דרכים רבות לבחון את איזון הגלגל שלך. דרך נוספת לבחון את איזון הגלגל, היא בדיקת האיזון בין נתינה וקבלה. עודף נתינה, כמו עודף קבלה יוצרים גם הם חוסר איזון בגלגל הרצון לחיות. עוד דרך הסתכלות גורסת בדיקת איזון בין שלושה מרכיבים: מחויבות, אהבה והנאה, אתגר. איזון משולש זה מבטא גם אם האיזון בין הווה, עבר ועתיד.
תשוקת חיים שאינה מוסברת
ובכל זאת, תשאלו, האם הגלגלים השונים, או רשימת הסיבות לחיות מבטאים באמת את הרצון לחיות? הרי כל אדם חווה לפעמים תחושה של רצון טהור לחיות; סתם כך, ללא כל סיבה נראית לעין או מובנת לשכל, הגוף מתמלא בחדוות חיים וברצון עז לחיות. כדי להבין את התופעה הזו
אשתמש בפתגם טאואיסטי עתיק וחכם: "שלושים חישורים התלכדו במרכז הגלגל. השימוש שלהם בעגלה הוא במקום שבו אינם נמצאים" (מתוך טאו טה צ'ינג- ספר היסוד של הטאו) ואני מוסיף: אך כדי שאותו מקום יפעל, אותו חלל ריק יניע את העגלה, צריכים להתקיים מסביבו שלושים חישורים תקינים וחזקים.
ובחזרה לעניין הרצון לחיות: כאשר החלקים השונים של מעגל הרצון לחיות שלי שלמים וחזקים ומאוזנים ביניהם, אני יכול לקום בבוקר ולהרגיש את הרצון לחיות זורם בתוכי בעוצמה בלי שום סיבה לכאורה. אך הסיבות השונות נמצאות שם מסביב, הגלגל מסתובב סביב הרצון המופשט שלי, וגם ללא מודעות מאפשר לי לחוות את תשוקת החיים במלוא עוצמתה.
לסיום, אני רוצה לקרוא לכם את העמוד הראשון בספר "המשוגע" מאת ג'ובראן חליל ג'ובראן.
אתם, השואלים אותי איך הפכתי למשוגע, זה קרה כך: יום אחד, זמן רב לפני הולדת אלים רבים, התעוררתי משינה עמוקה וגיליתי כי כל מסכותיי נגנבו, שבע מסיכות שעיצבתי ונשאתי בשבע-חיים. ואני התרוצצתי חסר מסכה ברחובות ההומים וצעקתי: "גנבים, גנבים, גנבים ארורים."
גברים ונשים לעגו לי, וכמה מהם נמלטו לבתיהם בפחדם מפני. כאשר הגעתי לכיכר השוק צעק לפתע צעיר מגג הבית: "הוא משוגע"
הרמתי את מבטי כדי להביט בו, השמש נשקה את עיני בפעם הראשונה. בפעם הראשונה נשקה השמש את פני שלי, הערומים, ונשמתי הוצתה באהבה לשמש, ולא רציתי עוד במסכותיי. כאחוז טירוף צעקתי: "יבורכו, יבורכו הגנבים שגנבו את מסכותיי"
כך נעשיתי משוגע.
חליל ג'ובראן. מתוך הספר "המשוגע"
